באותו זמן, דרומה משם/ כתבה מאת: ניסים סלמה
בזמן שאנחנו מרוכזים במתרחש בלוב ובשאר העולם הערבי, דרומה משם, בחוף השנהב- השוכנת במערב אפריקה- הקיפאון נמשך, ורף האלימות ממשיך לעלות בהתמדה.
רקע
בעברה חוף השנהב הייתה קולוניה צרפתית, ועד לפני שנים מעטות נחשבה לאחת המדינות העשירות והמובילות באפריקה הסוב-סהרית בכלל, ובמערבה בפרט. זאת, בין יתר סיבות, בזכות יציבותה תחת השליטה הבלתי מעורערת של מנהיגה- פליקס הופאה-בויני (Félix Houphouët-Boigny) והקשרים המיוחדים שלו עם צרפת (הוא אף היה שר בממשלת צרפת במשך כשנה וחצי).
לאחר הכרזת עצמאותה ב1960-, המדינה היוותה דוגמה טובה למדיניות ה"פרנסאפריק" (“Françafrique”), שהיא הכינוי למערכת היחסים המורכבת (רבים יגידו ניאו-קולוניאליסטית) בין צרפת, לבין מספר מדינות ביבשת השחורה. אלא, שהסתלקותו של הופאה-בויני מהזירה (נפטר בשנת 1993), גרמה להתעוררות שאיפות דמוקרטיות בקרב האזרחים. בשילוב עם המצב החברתי המורכב, בעיות כלכליות וכדומה- חוף השנהב מצאה את עצמה במלחמת אזרחים (הנקרא בצניעות גם "המשבר הפוליט-צבאי") בין השנים 2002 ל- 2007.
רקע למשבר
עושרה של המדינה גרם להגירה מרובה אליה מהמדינות השכנות, העניות יותר יחסית. האוכלוסיות המהגרות (הרבה מהן מוסלמיות), התחברו היטב מבחינה תרבותית ודתית עם השבטים של צפון חוף השנהב, ויצרו שכונות משלהם בבירה הכלכלית אבידג'אן (Abidjan), עיר נמל השוכנת על חוף הים.
דחיית השבטים הצפונים והמהגרים על ידי האליטות הנוצריות מהדרום המדינה נעשה מ- 1995 על ידי המושג של "השנהבות" (ivoirité), שלפיו לא מספיקה אזרחות (כי הרי רבים מהמהגרים קיבלו אותה בתקופתו של הופאה-בויני) אלא- על כל אחד להוכיח אילן יוחסין מקומי, כדי לקבל זכויות אזרחיות. בדרך זו, יורשו של הופאה-בויני, הנרי קונן-בדיה (Henri Konan Bédié) דוחק את יריבו הפוליטי, אלסאן אואטרה (Alassane Ouattara).
המלחמה
בספטמבר 2002, ניסיון פוטש מביא לתחילת מלחמת האזרחים כשהמדינה מחולקת לשניים.
בקונפליקט נוטלים חלק- מחד הכוחות החדשים (Forces Nouvelles) בצפון, ומאידך "הכוחות הצבאיים הלאומיים של חוף השנהב" (FANCI)- הלויאלים לשלטון הנשיא לורן גבגבו (Laurent Gbagbo). מעבר לכך מגיעים למדינה עוד כוחות של מורדים, כוחות של הברית האפריקאית (הקסדות הלבנות), כוחות של צבא צרפת (Operation Licorne) וכוחות או"ם.
לאחר תהפוכות רבות, הסכם שלום נחתם באואגדודו, בירת בורקינה-פאסו ב2007-, ובאותה שנה מאורגן "טקס להבת השלום", האמור לסמל סוף למלחמות במדינה. (וזאת למרות שבשטח המצב נשאר על כנו, FAFN מול FANCI)
הבחירות של 2010
בסוף 2010 נערכות בחירות במדינה, בה היריבים העיקריים הם הנשיא המכהן גבגבו, ומולו המתמודד המוכר לנו- אלסן אואטרה.
ניצחון אואטרה מוכר על ידי האו"ם, צרפת, כל המדינות באפריקה וכל הקהילה הבינלאומית.
אלא, שהוועד החוקתי מכריז על גבגבו כנשיא, השולט ברדיאו-טלוויזה הלאומית ובכוחות המזוינים.
מאז אלסן אואטרה וחלק מכוחותיו מכותרים בבית מלון הנקרא "מלון הגולף", המוגן על ידי האו"ם, הכוחות הצרפתים והכוחות האפריקאיים. מי שמוכר על ידי כל העולם כנשיא הרשמי של חוף השנהב, שולט דה-פקטו על השטח של בית מלון.
כל שביב כוונת התקוממות של השכונות "הצפוניות" (שהפכו שטח הפקר) של אבידג'אן נמחצות על ידי הFANCI והמשטרה. רק אתמול נהרגו שבע אזרחיות באבובו, שכונה התומכת באואטרה.
רקע
בעברה חוף השנהב הייתה קולוניה צרפתית, ועד לפני שנים מעטות נחשבה לאחת המדינות העשירות והמובילות באפריקה הסוב-סהרית בכלל, ובמערבה בפרט. זאת, בין יתר סיבות, בזכות יציבותה תחת השליטה הבלתי מעורערת של מנהיגה- פליקס הופאה-בויני (Félix Houphouët-Boigny) והקשרים המיוחדים שלו עם צרפת (הוא אף היה שר בממשלת צרפת במשך כשנה וחצי).
לאחר הכרזת עצמאותה ב1960-, המדינה היוותה דוגמה טובה למדיניות ה"פרנסאפריק" (“Françafrique”), שהיא הכינוי למערכת היחסים המורכבת (רבים יגידו ניאו-קולוניאליסטית) בין צרפת, לבין מספר מדינות ביבשת השחורה. אלא, שהסתלקותו של הופאה-בויני מהזירה (נפטר בשנת 1993), גרמה להתעוררות שאיפות דמוקרטיות בקרב האזרחים. בשילוב עם המצב החברתי המורכב, בעיות כלכליות וכדומה- חוף השנהב מצאה את עצמה במלחמת אזרחים (הנקרא בצניעות גם "המשבר הפוליט-צבאי") בין השנים 2002 ל- 2007.
רקע למשבר
עושרה של המדינה גרם להגירה מרובה אליה מהמדינות השכנות, העניות יותר יחסית. האוכלוסיות המהגרות (הרבה מהן מוסלמיות), התחברו היטב מבחינה תרבותית ודתית עם השבטים של צפון חוף השנהב, ויצרו שכונות משלהם בבירה הכלכלית אבידג'אן (Abidjan), עיר נמל השוכנת על חוף הים.
דחיית השבטים הצפונים והמהגרים על ידי האליטות הנוצריות מהדרום המדינה נעשה מ- 1995 על ידי המושג של "השנהבות" (ivoirité), שלפיו לא מספיקה אזרחות (כי הרי רבים מהמהגרים קיבלו אותה בתקופתו של הופאה-בויני) אלא- על כל אחד להוכיח אילן יוחסין מקומי, כדי לקבל זכויות אזרחיות. בדרך זו, יורשו של הופאה-בויני, הנרי קונן-בדיה (Henri Konan Bédié) דוחק את יריבו הפוליטי, אלסאן אואטרה (Alassane Ouattara).
המלחמה
בספטמבר 2002, ניסיון פוטש מביא לתחילת מלחמת האזרחים כשהמדינה מחולקת לשניים.
בקונפליקט נוטלים חלק- מחד הכוחות החדשים (Forces Nouvelles) בצפון, ומאידך "הכוחות הצבאיים הלאומיים של חוף השנהב" (FANCI)- הלויאלים לשלטון הנשיא לורן גבגבו (Laurent Gbagbo). מעבר לכך מגיעים למדינה עוד כוחות של מורדים, כוחות של הברית האפריקאית (הקסדות הלבנות), כוחות של צבא צרפת (Operation Licorne) וכוחות או"ם.
לאחר תהפוכות רבות, הסכם שלום נחתם באואגדודו, בירת בורקינה-פאסו ב2007-, ובאותה שנה מאורגן "טקס להבת השלום", האמור לסמל סוף למלחמות במדינה. (וזאת למרות שבשטח המצב נשאר על כנו, FAFN מול FANCI)
הבחירות של 2010
בסוף 2010 נערכות בחירות במדינה, בה היריבים העיקריים הם הנשיא המכהן גבגבו, ומולו המתמודד המוכר לנו- אלסן אואטרה.
ניצחון אואטרה מוכר על ידי האו"ם, צרפת, כל המדינות באפריקה וכל הקהילה הבינלאומית.
אלא, שהוועד החוקתי מכריז על גבגבו כנשיא, השולט ברדיאו-טלוויזה הלאומית ובכוחות המזוינים.
מאז אלסן אואטרה וחלק מכוחותיו מכותרים בבית מלון הנקרא "מלון הגולף", המוגן על ידי האו"ם, הכוחות הצרפתים והכוחות האפריקאיים. מי שמוכר על ידי כל העולם כנשיא הרשמי של חוף השנהב, שולט דה-פקטו על השטח של בית מלון.
כל שביב כוונת התקוממות של השכונות "הצפוניות" (שהפכו שטח הפקר) של אבידג'אן נמחצות על ידי הFANCI והמשטרה. רק אתמול נהרגו שבע אזרחיות באבובו, שכונה התומכת באואטרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה