סוס טרויאני בשערי אירופה

כשביקשו אנשי טרויה להכניס את סוס העץ הענק שהותירו אחריהם היוונים, הזהירם הכומר המקומי באומרו: "אמשיך לפחד מהיוונים גם אם יביאו לי מתנות". בימים אלו האיחוד האירופי מתמודד עם מבחן הבגרות הראשון שלו. קריסת כלכלות יוון, פורטוגל וספרד, שמצטרפות לאיסלנד ואירלנד המצויות בקשיים כבר יותר משנתיים. כמו מתנתה של יוון העתיקה שהסתיימה בחורבן טרויה, הקריסה הכלכלית מאיימת על יציבותו של גוש האירו. כדברי הכלכלן פרופסור נוריאל רוביני (מי "שחזה" את המשבר האחרון): "כלכלת יוון עלולה למוטט את האיחוד האירופי".

יוון אשר חוותה צמיחה מהירה בשנים האחרונות, הגדילה את חובה הלאומי באמצעות הנפקות אג"ח מתוך ציפייה לרמת צמיחה דומה בשנים הקרובות. המשבר הכלכלי שהאט את הצמיחה, בצירוף לליקויים מבניים ולסקטור ציבורי מנופח, דירדרו את המדינה לגרעון המקשה עליה לעמוד בתשלום חובותיה. חברותה של יוון באיחוד האירופי מכניסה אותה למלכוד. בכדי לצמצם את הגרעון הממשלתי נוהגות מדינות "להדפיס" כסף ובכך למעשה לשחוק את חסכונות הציבור (כמו שעשתה גרמניה לאחר WW1). אולם מאז האיחוד המוניטרי ב-2002 המדפסת לכסף כבר לא נמצאת באתונה. מצד שני אם תחליט יוון לפרוש מהאיחוד ולחזור לדרכמות, היא תוקף בחומות מס שיהפכו את היבוא ממנה לבלתי משתלם עליל.
הפתרון המסתמן לפרדוקס הינו סיוע בינלאומי של המדינות החזקות באיחוד (גרמניה וצרפת) וקרן המטבע הבינלאומי. יוון תקבל "הלוואות" עתק לצורך כיסוי החוב הלאומי קצר הטווח ולמעשה תגלגל את הבעיה לשנה הבאה (אם השנה אין להם 45 מיליארד אירו מאיפה יהיה להם בשנה הבאה 60 מיליארד?). בין אם תקבל יוון את הסיוע ובין אם לא, ממשלת יוון או אזרחיה לא יראו ולו סנט אחד ממנו. כל הכסף יועבר לבעלי החובות, שהם בצורה בלתי מפתיעה בכלל, בדיוק אותן החברות האירופאיות שלוחצות על ממשלות צרפת וגרמניה לסייע ליוון.

אירועי החודש האחרון, ייתכן ויוכלו לספק מענה מסויים לויכוח התיאורטי באשר לגורמי האינטגרציה האזורית. חוסר התלהבותם של גרמניה וצרפת לסייע ליוון, שמצטרפת לגרירת הרגלים בגיבוש מדיניות אחידה להתמודדות עם ענן האפר הוולקני (לקח לשרי התחבורה 5 ימים בכדי לקיים פגישת ווידיאו שגם בה לא התקבלה שום החלטה פרודוקטיבית), מעלים תהיות רבות האם באמת ישנה We Feeling בין חברי האיחוד כמו שטוען דוייטש (טרנסאקציה). מצד שני, במקרה והתיאוריה הניאו פונקציונאלית (האאס) היא הנכונה, אולי הגענו לגבולות הגלישה (Spillover) כאשר האינטגרציה נתקלת באיום על הדחף הפונקציונאלי הראשוני (רווח כלכלי) שהניע אותה מלכתחילה.
ישנם לא מעט אנשים היום באירופה, שמצטערים על הרגע בו החליטו להכניס את הסוס הטרויאני היווני בשערי האיחוד האירופי. לדעתי, בעקבות הלקח היווני (וגם האירי, הספרדי והפורטוגלי), ניתן לצפות לקיפאון בתהליך הרחבת האינטגרציה, הן למדינות חדשות והן לתחומים חדשים.