פסגת הביטחון הגרעיני שנפתחה היום בוושינגטון, והעדרותו של ראש הממשלה נתניהו מחשש לפרובוקציה ערבית בדרישה לחייב את ישראל לחתום על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT), מספקת לנו את ההזדמנות לבחון שתי מדינות נוספות אשר אינן חתומות על אמנת ה-NPT: הודו ופקיסטן.
ההתנתקות ההודית - פקיסטנית
מרוץ החימוש
בשנת 1974 התחולל המפנה בחצי היבשת ההודית, הודו שסרבה לחתום על אמנת ה-NPT בטענה שהינה מפלה אות הלרעה, ערכה ניסוי גרעיני ראשון. המהלך היווה תמריץ משמעותי לפקיסטן היריבה להאיץ את פרויקט הגרעין
שלה. במאי 1998 הפגינו שתי המדינות תצוגת יכולות בסדרה של ניסויים גרעינים. הניסויים הגרעיניים יצרו חשש כי מודל ההרתעה הדדית שפותח בימי המלחמה הקרה ייכשל. הבדלי התרבויות, הדתות השונות ואיום הקיצוניות הפקיסטאני העלו את סף החששות העולמי. כעבור שנה עם פרוץ משבר קרגיל, עמד העולם לראשונה מאז תום המלחמה הקרה בפני אפשרות למלחמה גרעינית. מדינות העולם ובראשם ארה"ב כפו על שתי המדינות את סיום המשבר (פקיסטן נסוגה מהשטחים שכבשה ללא תנאים) ובכך הביאו את המשבר לסיומו.
בראי המחקר היחב"לי
"משבר קרגיל" נבחן בספרות היחב"לית בכל רמות הניתוח החל מרמת הפרט והשלכות ההטיות הקוגנטיביות של רוה"מ פקיסטן נוואז שריף, דרך רמת המדינה לגבי אופי המערכת הבירוקרטית ומשקל הצבא הפקיסטני בראשות מושארף בתוכה, וכלה בהשלכות המערכתיות של סכסוך גרעיני בעידן שלאחר המלחמה הקרה. בהקשר זה החלצות המעצמות וסיומו המהיר של המשבר מחזקים את טענותיו של וולץ כי דווקא הנשק הגרעיני הוא שהוביל את המדינות לריסון ויציבות. במקרה זה נראה כי החשש מהידרדרות המשבר למלחמה גרעינית (MAD) מנע את ההסלמה.
כיום מחזיקה הודו כ-40-50 ראשי נפץ (אורניום) ופקיסטאן כ- 24-48 ראשי נפץ (פלוטוניום) ומשמרות שקט יחסי בגבול המשותף. השאלה האם ניתן להשליך ממשבר קרגיל על עתיד המזרח התיכון, הינה כר פורה לדיונים בזירה הבינלאומית. טיעונים כבדי משקל נשמעים לשני הצדדים וסביר להניח שחלקם יתפרסמו בעיתונות וברשת בימים הקרובים.
סקירת מדינות הגרעין בעולם
באוגוסט 1947 עם תום שלטון האימפריה הבריטית, תת היבשת ההודית נשארה מחולקת ל 6 אזורים: הודו, בורמה וציילון קיבלו ריבונות והכריזו על עצמאות, פקיסטן המזרחית והמערבית אוחדו למדינה אחת ובחבל קשמיר נערך משאל עם (בדומה לזה שנערך בחבל הסאר ב-1957) בעל תוצאות מפתיעות שהכריעו את גורל האזור לעתיד בלתי נמנע של סכסוכי שטחים. למרות רוב אתני מוסלמי תושבי חבל קשמיר ביקשו להיכלל בתחומי הודו ההינדית.
רציונאל החלוקה המדינתי ברוח אותה התקופה היה אתני-דמוגרפי. כתוצאה מכך, בוצע טרנספר אתני מהגדולים בהיסטוריה. כ-15 מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם במטרה ליצור מדינות לאום אתניות. ה"טיהור האתני" הממוסד לא עבר ללא תקלות: עוני, מחלות, אסונות טבע וטבח אתני היו נחלתם של הפליטים. תהליך ההתנתקות ההודי - פקיסטני גבה את חייהם של כמיליון קורבנות, והוביל לסדרת מלחמות.מרוץ החימוש
בשנת 1974 התחולל המפנה בחצי היבשת ההודית, הודו שסרבה לחתום על אמנת ה-NPT בטענה שהינה מפלה אות הלרעה, ערכה ניסוי גרעיני ראשון. המהלך היווה תמריץ משמעותי לפקיסטן היריבה להאיץ את פרויקט הגרעין
שלה. במאי 1998 הפגינו שתי המדינות תצוגת יכולות בסדרה של ניסויים גרעינים. הניסויים הגרעיניים יצרו חשש כי מודל ההרתעה הדדית שפותח בימי המלחמה הקרה ייכשל. הבדלי התרבויות, הדתות השונות ואיום הקיצוניות הפקיסטאני העלו את סף החששות העולמי. כעבור שנה עם פרוץ משבר קרגיל, עמד העולם לראשונה מאז תום המלחמה הקרה בפני אפשרות למלחמה גרעינית. מדינות העולם ובראשם ארה"ב כפו על שתי המדינות את סיום המשבר (פקיסטן נסוגה מהשטחים שכבשה ללא תנאים) ובכך הביאו את המשבר לסיומו.בראי המחקר היחב"לי
"משבר קרגיל" נבחן בספרות היחב"לית בכל רמות הניתוח החל מרמת הפרט והשלכות ההטיות הקוגנטיביות של רוה"מ פקיסטן נוואז שריף, דרך רמת המדינה לגבי אופי המערכת הבירוקרטית ומשקל הצבא הפקיסטני בראשות מושארף בתוכה, וכלה בהשלכות המערכתיות של סכסוך גרעיני בעידן שלאחר המלחמה הקרה. בהקשר זה החלצות המעצמות וסיומו המהיר של המשבר מחזקים את טענותיו של וולץ כי דווקא הנשק הגרעיני הוא שהוביל את המדינות לריסון ויציבות. במקרה זה נראה כי החשש מהידרדרות המשבר למלחמה גרעינית (MAD) מנע את ההסלמה.
כיום מחזיקה הודו כ-40-50 ראשי נפץ (אורניום) ופקיסטאן כ- 24-48 ראשי נפץ (פלוטוניום) ומשמרות שקט יחסי בגבול המשותף. השאלה האם ניתן להשליך ממשבר קרגיל על עתיד המזרח התיכון, הינה כר פורה לדיונים בזירה הבינלאומית. טיעונים כבדי משקל נשמעים לשני הצדדים וסביר להניח שחלקם יתפרסמו בעיתונות וברשת בימים הקרובים.
סקירת מדינות הגרעין בעולם
2 תגובות:
לא יכול להיות תזמון טוב יותר לפרסם טור כזה.
2 כתבות מעניינות, הקשורות לתיאוריה של וולץ, שהתפרסמו על הגרעין האיראני:
אז מה אם יש להם תסביך שאהידים?/ראובן פדהצור - http://www.haaretz.com/hasite/spages/759935.html
after Iran gets the bomb/
James M. Lindsay and Ray Takeyh
http://www.foreignaffairs.com/articles/66032/james-m-lindsay-and-ray-takeyh/after-iran-gets-the-bomb
The problem is that the joining of India or Pakistan to the NPT will not classify them as a "nuclear weapons state" since according to the treaty such a state is only
a nuclear-weapon State is one which has manufactured and exploded a nuclear weapon or other nuclear explosive device prior to 1 January 1967.
http://www.un.org/en/conf/npt/2005/npttreaty.html
הוסף רשומת תגובה