המאבק נכשל: מתפרת העצמאות תיסגר
למרות הניסיונות להציל את המתפרה הוותיקה במצפה רמון, 25 העובדות קיבלו מכתבי פיטורין לאחר שלא נמצא גורם שישקיע במקום
העובדות במתפרת העצמאות. צילום ארכיון: יהודה לחיאנימתפרת העצמאות נחשבת לאחד מהסמלים האחרונים במדינת ישראל, בכל הנוגע למאבק עובדים הנלחמים על מקום עבודתם. בשנת 2000 הוחלט לסגור את המתפרה, שבין היתר ייצרה מדים עבור צה"ל, וזאת בשל חוסר רווחיות.
התופרות לא הסכימו לפנות את המתפרה, ופתחו במאבק שזכה לסיקור תקשורתי חסר תקדים במדינת ישראל – ובכך בוטלה הגזירה. הן הצליחו להחיות את המקום, וזאת בזכות התערבותו של מי שהיה אז יו"ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ (עבודה).
אלא שבשנים האחרונות כמות ההזמנות של משרד הביטחון לרכישת מדים מהמתפרה ירד בעשרות אחוזים, מה שגרם לפיטורי תופרות. באחרונה, חשף מעריב לראשונה את החלטת המתפרה לפטר 15 תופרות המתגוררות בדימונה וירוחם בגלל אי השגת מימון של 150 אלף שקל להסעתן מהבית למתפרה ובחזרה.
המצב המשיך להדרדר, עד אשר לפני כחודש נחשף כי הוחלט לסגור את המתפרה, זאת לאחר שהעובדות לא קיבלו שכר של חודשיים והחובות לספקים הגיעו למאות אלפי שקלים. הנהלת הקואופרטיב המפעילה את המתפרה ניסתה למצוא רוכש פוטנציאלי, אך ללא הצלחה ולכן הוחלט על סגירתה הסופית.
אולי זה זול יותר... אבל לא נראה לכם הגיוני שאת המדים של הצבא והמשטרה שלנו נייצר כחול-לבן??
5 תגובות:
הנשק הוא תוצרת חוץ, במה שונה הנשק מהמדים ? למה להתעקש לייצר מדים בישראל כאשר אפשר לייצר אותם זול יותר ואיכותי יותר במדינה אחרת, ואת הכסף שחוסכים להעביר למקום אחר שצריך תקציב
גם צדק, הוגנות ואפילו אנושיות מצטופפים בתחתית הרשימה.
ניצן, לא הייתי זורק לחלל האוויר את המונחים האלו מבלי לדעת איך הדברים עובדים במציאות.
לגבי הגינות וצדק - האם זה הוגן וצודק שמשלמי המיסים יממנו מפעל פרטי כושל ולא תחרותי ? מה יש בעובדי המפעל הזה שעושה אותם שווים יותר מאשר את שאר עובדי מדינת ישראל ?
לגבי אנושיות - אף אחד לא רץ וחותם על עסקאות שמעבירות קניית מוצרים לחו"ל מבלי שהיד שלו תרעד. אך עדיין המדינה לוקחת הרבה שיקולים (כולל אנושיות) לפני שהיא חותמת על עסקאות כאלו. יש מודלים שלמים שמכניסים גם שיקולים מוסריים לחישובים שלהם. ולא כל פעם שיש אופציה זולה יותר בחו"ל רצים וקונים אותה. ברוב המקרים כדי שיוחלט לקנות מוצר מחו"ל כאשר יש מוצר זהה בארץ ואפילו מוצר נחות בארץ, המדינה בוחנת האם הפגיעה בעובדים תהיה קטנה יותר מאשר הפגיעה בכלכלת ישראל. ומבלי שאני מכיר את מקרי הפרשה הזאת לעומק אני מאמין שכך היו הדברים גם כאן.
אני מסכים איתך עומר בנושא החיסכון הכלכלי וכמובן שזה שיקול משמעותי... בלי קשר- יש המון מימונים ממשלתיים כיום שיכולים להיות מבוטלים ולעבור למטרות נחוצות יותר- ע"ע חוק האברכים...
כמעט כל מפעל כיום אפשר להעביר למזרח, שם העובדים זולים יותר והאיכות לא פחות טובה ומה מיוחד במפעל הזה?... אולי עניין של מסורת והיסטוריה שאנחנו לא תמיד יודעים להעריך כאן. אולי חום קטן בלב שאת הדגל שאתה מנופף בו ביום העצמאות או מדי ה-ב' שאתה מתאמן איתם במילואים נתפרו במיוחד עבורך ע"י איזו יהודיה חביבה בנגב ולא סיני קשה יום בשנחאי. בגלל זה בתור צרכן, אני אישית כן מסתכל על המקום בו יוצר המוצר... ואם הוא יוצר במקום שהוא לא סין, אני משום מה מוכן לשלם עליו יותר, למרות שיכול להיות שהוא באיכות טובה לא פחות....
לא בטוח שהעברת המפעל למקום אחר בהכרח תעזור לכלכלת המדינה.
רחו בחשבון שלעובדות במפעל אין יותר מדי אפשרויות תעסוקה (בהתחשב במיקום הגיאוגרפי, גיל, השכלה וכו'), ועל כן האופציה העומדת בפניהם היא דמי אבטלה. כך שבכל מקרה המדינה "תממן" אותם. אני בטוח ששולי הרווח שיפיק צה"ל מקניית המדים במזרח, לא ישתווו למימון דמי אבטלה של כל העובדות במתפרה. יש פה גם באמת שאלה של לאומיות, במיוחד מצד צה"ל. אפשר לומר בדיוק באותה מידה שצה"ל כלל לא צריך לבצע פעולות חברתיות (כמו למשל גיוס חיילים בעלי צרכים מיוחדים). צה"ל, שהוא הגוף הכלכלי הכי גדול בישראל, בתור "צבא העם" יכול להרשות לעצמו את ההפסד הקטן הזה כדי לתמוך בפריפריה (של ישראל, לא של ולרשטיין).
הוסף רשומת תגובה