בשבוע האחרון נחשפנו כולנו לפעילותה של רשת פעילים טרנס לאומית (Transnational Activist Network), התופעה שבה פעילים מרחבי העולם מנסים להשפיע על מדיניות ממשלות ריבוניות אינה חדשה ואינה יחודית לישראל. התופעה צברה תאוצה רבה במהלך שלושת העשורים האחרונים וקנתה לעצמה לגיטימציה בקרב שכבות רבות מאוכלוסיית העולם. ידע הוא כוח, הבנת דרכי פעולתם של קבוצות טרור המתחפשות חדשות לבקרים לפעילי זכויות אדם עשויה לאפשר לנו להתמודד בצורה טובה יותר כנגד הטרור האקטביסטי. מרגרט קייק (Keck) וקתרין סיקינק (Sikink) מנתחות את דרכי פעולתם של רשתות הפעילים ומונות ארבעה דרכי פעולה והשפעה של הרשתות על דעת הקהל ועל שחקנים אחרים במערכת.
Information Politics - ה-IHH הארגון הטורקי העומד מאחורי המשט, מנסה להוות מקור מידע עצמאי וחלופי למידע אמין. גופי התקשורת 
בעולם המשתוקקים לכל טיפת דרמטיזציה קפצו על המשט כמוצאי שלל רב. הארגון הציב צלמים מטעמו ועיתונאים מגופי תקשורת אוהדת (אל'ג'זירה) המספקים את המידע האובייקטיבי מסונן דרך משקפי הארגון. תמונות לוחמי השייטת מוכים באלות מתכת, גרזנים וסכינים, נגנזו ובמקומם הועלה לאוויר לופ של תמונות הפצועים המפונים כלול אלונקה אחת מוכתמת בדם. מימד נוסף של מדיניות המידע הינו מיסגור מחדש (Reframing) של המשט והמצור על עזה. הטענה הכוזבת כאילו ישנו משבר הומניטארי כתוצאה מהמצור ותליית המשך הטרור העזתי בקיומו של המצור, הינם כלי תעמולתי וותיק העושה ניצול ובלבול מכוון של תהליך הסיבה והתוצאה. על עזה הוטל מצור בתגובה לפעולות הטרור שיצאו מהרצועה ולא להיפך. המצור הוא התשובה לטרור ולא הסיבה.
Symbolic Politics - סיווג המשט כהפלגת פעילי שלום שמטרתה מניעת פגיעה בזכויות האזרח של תושבי הרצועה. הינן שימוש ציני בסמלי שלום וזכויות אזרח. על סיפון המרמרה הונפו דגלי השלום באמצעות מוטות מתכת כאשר מניפיהם עוטים שכפ"צים קראמים ומזויינים בגרזנים וסכינים. הזדהות מארגני המשט כאבירי זכויות האדם מדיפה ריח רע של צביעות וגזענות. בשעה שליבם נכמר על תושבי עזה תומכי הטרור, סירבו מארגני המשט לקרוא לארגון הטרור המנהל את הרצועה להתיר לצלב האדום לבקר את החייל החטוף גלעד שליט.
Leverage Politics - אני מאמין כי גם בתרחיש הטוב ביותר אותו דמיינו מארגני המשט הם לא העלו על דעתם את עצמת ההשפעה שתהייה לאירוע. ששחקנים מכל רחבי העולם התנדבו להטיל את כל כובד משקלם על מדינת ישראל. השימוש הציני שנעשה במינוף סמי-מוסרי, הקפיץ לדום מתוח את כל השחקנים הותיקים. החל ממשלות רשמיות כגון גרמניה, צרפת, רוסיה, יוון ודרום אפריקה וכלה בארגונים בינלאומיים כאיחוד האירופי, הליגה הערבית ומועצת הביטחון של האו"ם.
Accountability Politics - מטרתו הבסיסית והראשונית של המשט הייתה ליצור שינוי במדיניותה של מדינת ישראל. למארגני המשט היה ברור כי לאחר הפירסום והשיווק העולמי שנעשה למשט, ישראל לא תוכל להרשות לו להגיע ליעדו. ההיסטוריה מלמדת אותנו כי אין כמו אירוע דרמטי ומתוקשר בעל פוטנציאל נפיץ וסיכוי טוב לנפגעים בנפש, בכדי לגרום לשינוי מדיניותה של ממשלה. הסתבכותו של המשט מגדילה את הסיכוי כי בעקבות התוצאות הקטלניות, תיאלץ ישראל להתחייב לשינוי המדיניות ולהקלת המצור על עזה.
פעולתם של רשתות הפעילים הטראנס לאומיות נחשבת לרוב כפעילות חיובית. עם זאת, יש לזכור כי שימוש במניפולציות במטרה להשפיע על דעת הקהל, הינה חרב פיפיות הטומנת בחובה סכנה לניצול וסילוף, באמצעות גופים עויינים בעלי כוונות זדון. הרוצה להתגונן מפני מתקפות פתע מתוזמנות היטב, כגון משט הטרור בשבוע שעבר, ראוי שיעמיק וילמד את שיטות הפעולה של האויב.
בעולם המשתוקקים לכל טיפת דרמטיזציה קפצו על המשט כמוצאי שלל רב. הארגון הציב צלמים מטעמו ועיתונאים מגופי תקשורת אוהדת (אל'ג'זירה) המספקים את המידע האובייקטיבי מסונן דרך משקפי הארגון. תמונות לוחמי השייטת מוכים באלות מתכת, גרזנים וסכינים, נגנזו ובמקומם הועלה לאוויר לופ של תמונות הפצועים המפונים כלול אלונקה אחת מוכתמת בדם. מימד נוסף של מדיניות המידע הינו מיסגור מחדש (Reframing) של המשט והמצור על עזה. הטענה הכוזבת כאילו ישנו משבר הומניטארי כתוצאה מהמצור ותליית המשך הטרור העזתי בקיומו של המצור, הינם כלי תעמולתי וותיק העושה ניצול ובלבול מכוון של תהליך הסיבה והתוצאה. על עזה הוטל מצור בתגובה לפעולות הטרור שיצאו מהרצועה ולא להיפך. המצור הוא התשובה לטרור ולא הסיבה.Symbolic Politics - סיווג המשט כהפלגת פעילי שלום שמטרתה מניעת פגיעה בזכויות האזרח של תושבי הרצועה. הינן שימוש ציני בסמלי שלום וזכויות אזרח. על סיפון המרמרה הונפו דגלי השלום באמצעות מוטות מתכת כאשר מניפיהם עוטים שכפ"צים קראמים ומזויינים בגרזנים וסכינים. הזדהות מארגני המשט כאבירי זכויות האדם מדיפה ריח רע של צביעות וגזענות. בשעה שליבם נכמר על תושבי עזה תומכי הטרור, סירבו מארגני המשט לקרוא לארגון הטרור המנהל את הרצועה להתיר לצלב האדום לבקר את החייל החטוף גלעד שליט.
Leverage Politics - אני מאמין כי גם בתרחיש הטוב ביותר אותו דמיינו מארגני המשט הם לא העלו על דעתם את עצמת ההשפעה שתהייה לאירוע. ששחקנים מכל רחבי העולם התנדבו להטיל את כל כובד משקלם על מדינת ישראל. השימוש הציני שנעשה במינוף סמי-מוסרי, הקפיץ לדום מתוח את כל השחקנים הותיקים. החל ממשלות רשמיות כגון גרמניה, צרפת, רוסיה, יוון ודרום אפריקה וכלה בארגונים בינלאומיים כאיחוד האירופי, הליגה הערבית ומועצת הביטחון של האו"ם.
Accountability Politics - מטרתו הבסיסית והראשונית של המשט הייתה ליצור שינוי במדיניותה של מדינת ישראל. למארגני המשט היה ברור כי לאחר הפירסום והשיווק העולמי שנעשה למשט, ישראל לא תוכל להרשות לו להגיע ליעדו. ההיסטוריה מלמדת אותנו כי אין כמו אירוע דרמטי ומתוקשר בעל פוטנציאל נפיץ וסיכוי טוב לנפגעים בנפש, בכדי לגרום לשינוי מדיניותה של ממשלה. הסתבכותו של המשט מגדילה את הסיכוי כי בעקבות התוצאות הקטלניות, תיאלץ ישראל להתחייב לשינוי המדיניות ולהקלת המצור על עזה.
פעולתם של רשתות הפעילים הטראנס לאומיות נחשבת לרוב כפעילות חיובית. עם זאת, יש לזכור כי שימוש במניפולציות במטרה להשפיע על דעת הקהל, הינה חרב פיפיות הטומנת בחובה סכנה לניצול וסילוף, באמצעות גופים עויינים בעלי כוונות זדון. הרוצה להתגונן מפני מתקפות פתע מתוזמנות היטב, כגון משט הטרור בשבוע שעבר, ראוי שיעמיק וילמד את שיטות הפעולה של האויב.
תגובה 1:
פוסט נהדר. קק וסינקניק גאות בך..(:
הוסף רשומת תגובה