לאחר 26 שנות לחימה, החליטה ממשלת סרי לנקה לסיים את המרד ארוך השנים ולחסל את מנהיג ארגון הטרור הפנאטי ולופילאי פרבקראן. תמונת גופתו של פרבקראן שודרה בטלוויזיה הממלכתית אמש (ה-20.05.09) זמן קצר לאחר שאתר האינטרנט של המורדים הודיע דווקא כי פרברקראן "בריא ושלם".
בעיני רבים נתפס פרבקראן כדמות כמעט פולחנית, בעיקר משום שנחשב לראשון שהשתמש בשיטת פיגועי ההתאבדות באמצעות מחבלים של ארגון הטרור אשר הקים, "הנמרים השחורים". הארגון פעל למען הקמת מדינה נפרדת למיעוט הטמילי בסרי לנקה, שהדת השלטת בה היתה אמורה להיות דת ההינדו (בשונה משאר אזרחי סרי לנקה הבודהיסטים). בין השאר פרבקראן גייס לארגון הטרור שלו גם ילדים. ארגון הנמרים השחורים ביצע עשרות מעשי רצח ותקף רבים מאנשי הממשל וגם טמילים מתונים.
נשיא סרי לנקה מהינדה רג'פקסה נשא אמש נאום בפני האומה וציין כי לראשונה זה 30 שנה המדינה מאוחדת תחת ממשלה נבחרת, ומשוחררת מטרור. הוא הכריז על היום כחג לאומי, וקרא למציאת פתרון לעימות שיהיה מקובל על כל הקהילות במדינה. לדברי רג'פקסה, הפתרון, אשר יתבסס על פילוסופיה בודהיסטית, יהיה מופת לעולם כולו. כמו כן קרא הנשיא לכל אזרחי סרי לנקה שנמלטו ממנה, ובמיוחד הטמילים, לחזור ולעזור בשיקומה.
האם זהו סוף אופטימי לעשרים ושש שנים של טבח עקוב מדם? לעת עתה, כרבע מליון אזרחי סרי לנקה אשר נמצאים במחנות פליטים, יצטרכו כנראה להמתין שנתיים עד שימצא להם הנשיא רג'פקסה פתרון.
לכל מי שרוצה לקרוא עוד מידע היסטורי על סרי לנקה (ואיפה זה בכלל), הנה לינק לדף המידע בנושא בספר העובדות של הסי אי אי.
3 תגובות:
חן-
בניגוד לדברי רג'פקסה, סרי לנקה רחוקה מלהיות מאוחדת. זו מדינה שבה יש שני עמים: עם האדונים הסינהאלים ועם העבדים הטמילים. אחדות במיטבה.
לצערי פיוס ורוגע לא יגיעו לאי המיוסר הזה בימיו של הנשיא הנוכחי. רק הקמתה של מדינה טמילית הינדית עצמאית שתשתרע על שליש משטח האי (צפון וצפון-מזרח) תוכל להיות השלב הראשון בתהליך הפיוס הארוך שצפוי לאחר מכן.
עם זאת, אני מצטרף כמובן לאמונה החזקה של רומש גונסקרה, כפי שהוא מביע אותה בסיפא של רשימתו (המבריקה): http://www.haaretz.com/hasite/spages/1087217.html
הייתי שם באוקטובר האחרון ואני מביא פה (ככתבו וכלשונו) משהו קצר שכתבתי כמה ימים לאחר הביקור:
סרי לנקה, אוקטובר 2008. עולם אחר.
---------------------------------
שבועיים בסרי לנקה גורמים לך, ולו במעט, להשקיף לרגע על העולם שלנו בצורה שונה במקצת. לפקוח עיניים אל תוך האי הקטן באוקיינוס ההודי ומתוך האי כלפי חוץ. לפקוח עיניים ולהישיר מבט אל עולם שונה, עולם זר כל-כך לחיים "המערביים" שלנו, עולם קסום, מסתורי ומרתק. כשאתה שם - בין האנשים, הנופים, התרבות הסינהלית המפוארת עם הכתב החידתי המעוגל, הבודהיזם, הערים העתיקות, מלחמת האזרחים העקובה מדם בצפון האי, שמורגשת גם באזורים אחרים. כשאתה שם בין כל אלה, אתה רואה פתאום באופן אחר גם את "הכאן".
אני מבקש לשתף אתכם בכמה רשמים וחוויות מטיול בן שבועיים שערכתי עם משפחתי באי סרי לנקה (ציילון בשמו הקודם), ממנו שבתי ארצה בשבוע שעבר. מבטיח לחרוג מהרגלי ולעשות זאת בקיצור נמרץ.
חשוב לי לציין שרוב הדברים שתקראו פה נובעים ממפגש בלתי אמצעי עם האי ואנשיו: מה שראיתי במו עיניי, מה ששמעתי במהלך שיחות רבות שערכתי עם תושבי האי (שרוב רובם דוברי "סינגליש" - שילוב מעניין ומוזר בין אנגלית לשפה הסינהלית המקומית) ומה שקראתי במהלך הביקור באתרים ובאזורים השונים באי.
"הרפובליקה הסוציאל-דמוקרטית" של סרי לנקה היא אי טרופי קטן (הגדול בערך פי 3 מגודלה של מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק) המצוי אי שם באוקיינוס ההודי, לא הרחק מחופה הדרום-מזרחי של הודו. אוכלוסיית האי מונה כ-20 מיליון בני אדם. סרי לנקה היתה נתונה תחת כיבושים רבים וממושכים לאורך ההיסטוריה (500 השנים האחרונות אם לדייק). פורטוגזים, הולנדים ובריטים כמובן. המנדט הבריטי (שהחל ב-1796) הגיע אל קיצו בפברואר 1948 (מזכיר משהו?) וסרי לנקה קיבלה עצמאות.
אוכלוסיית האי מונה, כאמור, כ-20 מיליון בני אדם: כ-70% מתוכם סינהלים (בודהיסטים ברובם), כ-20% טמילים (הינדים-פוליתיאיסטים) והשאר מוסלמים (9%) ונוצרים (1%).
בודהיזם, יערות גשם, פילים, פשטות החיים ומה שביניהם
------------------------------------------
משהו משותף לאנשים ולנוף. אולי זו האדיבות. אולי נועם ההליכות, הנימוס, תפיסת הזמן הנינוחה. השלווה והרוגע.
כשאני אומר את זה אינני מתייחס לחריגים (ערים סואנות ומלאות תכונה בכל הנוגע לאדם; ואסון טבע בדמות הצונאמי הקטלני בכל הנוגע לאדמה).
אני מדבר על רוב רובה של סרי לנקה. בני אדם שחיים בכפרים (80% מאוכלוסיית האי היא כפרית) בעוני מחפיר (במונחים שלנו כמובן). עובדים את האדמה, מלקטים עלי תה במטעי התה האינסופיים, מגדלים גידולים שונים (אורז בעיקר). ישנם רבים שעושים נפלאות מחומרים כמו עץ, אבן וחרס. כולם מסבירי פנים, אדיבים (לפעמים קצת יותר מדי...) אלה אנשים שלא מכירים שום צורת חיים אחרת. פשטות החיים היא עבורם כלל איננה פשטות. היא היא החיים עצמם, הוויית הקיום היחידה האפשרית. גם אלה שמכירים ויודעים קצת על המערב והתרבות המודרנית, לא יכולים ולא רוצים להשתייך אליה. זו בכלל לא אופציה (וגם לא שאיפה או מאווה) עבורם. אני חושב שלאחר ביקורי בסרי לנקה (שהוא גם הביקור הראשון שלי במזרח) אני מבין טוב יותר את מושג "האחרות" עליו מדבר הפילוסוף עמנואל לוינס במשנתו. אחרות הזולת שמניעה את הצורך שלך עצמך להבין אותו טוב יותר. להבין וללמוד. אחרות שניבטת אליך מפניו של ילד קטן בכפר נידח.
העולם המערבי רחוק מהעולם המיוחד הזה שנות אור, מרוחק ממנו, זר לו.
לאחר ביקור כזה, אני מבין טוב יותר שהחריג הוא דווקא אנחנו ולא הם, ושצורת החיים המוכרת והמובנת מאליה שלנו היא למעשה כל-כך לא מובנת מאליה. אסור שתהיה.
כמו האדם כך גם האדמה (או הנוף אם תרצו). האוויר החם והכבד, העננים הגדולים המשייטים לאט לאט בשמיים הצבועים כחול עז. הנהרות הרחבים הזורמים בנינוחות לעבר חופי פלא גדושי דקלים כפופים ולאגונות שזורות שוניות אלמוגים מרהיבות. מדרונות ההרים המתונים (אם כי מתפסים לגובה של כ-2500 מטר). מפלים, אגמים, יערות גשם (שורצי עלוקות - חוויתי על בשרי...) וג'ונגלים. כל כך הרבה ירוק, וכל כך הרבה מים.
והכל משדר את אותה הנינוחות.
וכך גם בעלי החיים- הפילים, הנמרים, הקופים, שוורי הבר, השועלים, הצבים, התנינים, הלטאות הענקיות, הנשרים והציפורים הצבעוניות והמגוונות. כולם שובי לב ומקסימים. לכולם יש גישה קרובה לאדם והוא מכבדם לרוב וחי בהרמוניה.
אותו אדם מהלך יחף לרוב, צורך את מזונו מהידיים לפה ללא כל כלי עזר (או סכו"ם לצורך העניין). אותו אדם הוא חלק מהטבע והוא חש את הטבע, את הצמחים, את בעלי החיים, את האדמה. חש ומרגיש אותם בכל רמ"ח אבריו ושס"ע גידיו. חי את הבריאה כפי שהיא.
האדם בסרי לנקה חי לרוב באמונה עמוקה. 70% מתושבי האי הם בודהיסטים והבודהיזם הוא חלק מהותי בכל היבט אפשרי בחיי האנשים ובאופן קיומה של המדינה. בנקודה זו חשוב לציין שסרי לנקה היא המדינה בעלת המסורת והמורשת הבודהיסטית הארוכה והעמוקה ביותר (החל מהמאה השלישית לפנה"ס ועד היום ברצף). יותר מכל מדינה אחרת במזרח.
הבודהיזם (שהוא יותר פילוסופיה ותפיסה מוסרית מאשר דת) מעוגן בכל היבט אפשרי - רוחנית, תרבותית, חינוכית, פוליטית, מדינית, חוקתית, ספרותית, אמנותית, אדריכלית. לאורכו ולרוחבו של האי פזורות אלפי סטופות (מקדשים בודהיסטים בעלי כיפה) שמושכות אלפי מאמינים מדי יום. בכל כפר קטן ונידח ישנו מקדש שכזה, או לחילופין ניצב פסל ענק של בודהה (אחד הבודהות כמובן) עשוי מאבן, עץ, שיש או חצוב בסלע. חיי האנשים סובבים סביב האמונה.
המקום הקדוש ביותר הוא מקדש השן בעיר קאנדי. השן של בודהה עצמו (הבודהה החשוב ביותר, סידהרתה גאוטמה), כך טוענים, שמורה במקדש הזה. מה שאני ראיתי הוא קופסת זהב מאובטחת היטב, שנמצאת בלב מקדש מאובטח היטב. את השן עצמה לא זכיתי לראות.
נמרים מסוג אחר
--------------
קצב החיים המעודן שריר וקיים. הנינוחות שורה בכל פינה.
אבל יש גם דברים אחרים המבקשים להפר את השלווה (ולפעמים גם מצליחים).
המיעוט הטמילי (אוכלוסייה הינדית דוברת השפה הטמילית) מונה כ-4 מיליון בני אדם ומרוכז בעיקר בצפון ובצפון-מזרח האי. ארגון הנמרים הטמילים ( LTTE) נאבק החל מאמצע שנות ה-70 למען הקמת מדינה טמילית עצמאית בצפון סרי לנקה, על פני שטח שמהווה כשליש משטחו הכולל של האי (ושבו רוב האוכלוסייה הוא טמילי). המאבק אלים ורווי שנאה. ארגון השחרור של הנמרים לא בוחל באמצעים ומבצע פיגועי התאבדות בלב אוכלוסייה אזרחית סינהלית. הממסד הסינהלי מגביל את האוכלוסייה הטמילית בכל הנוגע לשפה, לתרבות ולייחודיות הלאומית שהיא מבקשת להפגין. כל זאת תוך הדגשה מזויפת (להתרשמותי כמובן) שאין להם דבר וחצי דבר נגד העם הטמילי אלא רק נגד "ארגון הטרור הרצחני והמתועב של הנמרים הטמילים". הרוב הסינהלי הוא מאוד לאומני. לא אדם אחד ולא שניים אמרו לי דברים בסגנון של "לטמילים ההינדים האלה יש את הודו ויש עוד כל כך הרבה מדינות והם דווקא רוצים להקים מדינה בסרי לנקה הקטנה על חשבון הסינהלים". אין NGO's, אין הידברות ואין תהליך של פיוס ובניית אמון בין העמים. לתחושתי, השיח הציבורי והלך הרוח שם דומים במקצת לאלו שהיו בישראל לפני 30 ו-40 שנה. פתאום אני אופטימי לגבי הסכסוך שלנו. איזו כברת דרך עברנו...
לאורך השנים המאבק והסכסוך בסרי לנקה נמצאים בעליות וירידות, כאשר בחודשים האחרונים ישנה החרפה ניכרת ולפני כחודש הממשלה הכריזה שתהיה הכרעה צבאית וסיום הסכסוך עד סוף השנה. צפון האי גועש, הקרבות מחריפים, פיגועי ההתאבדות בבירה קולומבו ובאתרים הקדושים לסינהלים הופכים לעניין שבשגרה.
הפתרון לסכסוך ידוע וברור לכולם. הנורבגים תיווכו, ההודים תיווכו ומתווכים גם בעצם ימים אלו. אולי עוד 20 שנה ייפול שם למישהו האסימון.
רק בשנה האחרונה נרצחו, נחטפו ועונו מאות חפים מפשע משני הצדדים.
זכויות היסטוריות. שאיפות לאומיות. אוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. מאבק בטרור ובמשלחיו בלבד. פתרון צבאי כירורגי נקודתי.
נשמע מוכר משהו.
שיחה קצרה בנושא הזה ממש ערכתי לפני כחודש (בכנס ארגוני שלום ישראלים ופלסטינים בפיזה שבאיטליה) עם פרופסור נורבגי כבן 80 בשם יוהאן גאלטונג. גאלטונג הוא "מתווך סכסוכים בינ"ל" ובין מאות הסכסוכים על פני הגלובוס בהם תיווך ב-50 השנים האחרונות נמצאת גם סרי לנקה. לפני כחמש שנים הוא היה שם וניהל את המגעים בין הממשלה לנמרים. מגעים שהביאו בסופו של דבר להסכם הפסקת אש (שהיום לא נותר ממנו דבר).
סיפרתי לו שאני עומד לבקר באי והוא בלי שמץ של היסוס קבע שהנוסחה לסיום הסכסוך שם היתה ברורה לו כבר לפני 20 שנה - הקמת קונפדרציה מסוג כלשהו. לדבריו, הממסד הסינהלי (וכך גם כוחות הביטחון שמונים כ-200 אלף חיילים סינהלים) עדיין יהיר מדי ולא מוכן להתגמש. מבחינת הסינהלים אפילו אוטונומיה מצומצמת לטמילים לא באה בחשבון. האלימות הפכה לממוסדת. נקמה גוררת נקמה גוררת נקמה. יום השינוי רחוק ולא נראה באופק - מבוי סתום. ההנהגה הסינהלית וכך גם הנהגת הנמרים מקובעים יותר מדי בעמדותיהם. האג'נדה שם כיום היא של lose-lose game. גאלטונג סיכם את דבריו בכך שהם אולי יכולים ללמוד משהו מאיתנו - הישראלים והפלסטינים.
בימים בהם ביקרתי בסרי לנקה ביקר בה גם אבו מאזן. רחובות קולומבו הבירה לבשו חג לכבוד "נשיא מדינת פלסטין" כפי שכונה שם בפי כל. מחמוד עבאס נפגש עם הנשיא רג'פקסה. בנאומו אמר אבו מאזן שהפלסטינים כמהים לחיות בשלום עם שכניהם הישראלים, ואיחל לסינהלים לחיות בשלום לצד הטמילים. הנשיא הסרי לנקי מצידו אמר שסרי לנקה תומכת ללא סייג בפלסטינים ובזכותם להקים מדינה עצמאית בהתאם להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם. כך, מילה במילה. כמה אירוני...
סרי לנקה היא מדינה שמצויה בין ניגודים, כאשר הניגוד המורגש ביותר הוא בין אותה נינוחות עליה דיברתי לאותו סכסוך מר שזה עתה תיארתי (ושמרגישים אותו בכל פינה במיליטריזציה של המדינה - גם כשאתה תייר שמגיע לשבועיים).
מתיחות בין ניגודים. כמו החיים שלנו כנראה. אבל אני באמת ובתמים מאמין שניגודים מגיעים לבסוף למין נקודת מפגש. נקודה של השלמה ופיוס.
באמונה הזו אני חוזר מסרי לנקה.
עוד חוויות רבות באמתחתי מארץ הנמר והפיל, אבל אני חושב שכאן אפסיק להלאותכם להפעם.
דבר נוסף ואחרון למייל זה הוא לינק לתמונות נבחרות מהטיול:
http://picasaweb.google.com/talshecht/SriLankaOctober2008
מאחל לכולכם כל טוב,
טל
----------------------------------------------
עכשיו שקראתי את זה בחלוף שנה כמעט, אני מרגיש שהדברים מקבלים אפילו משנה תוקף לאור ההתפתחויות האחרונות.
כל הכבוד על הכתבה חן!
הוסף רשומת תגובה