בעוד פחות מחודש, ב-7 ביוני, צפויות להיערך הבחירות לבית הנבחרים הלבנוני זו הפעם השנייה מאז רצח ראש הממשלה רפיק אלחרירי שזעזע את המדינה בשנת 2005. ארגון חזבאללה השיעי צפוי להתמודד בבחירות כגוף פוליטי לכל דבר ועניין ועל כן מתעוררת השאלה האם קיים סיכוי שחזבאללה ישתלט על לבנון לא באמצעות נשק אלא דרך הקלפי.
לבנון, מדינה המורכבת מעדות שונות: סונים, שיעים, דרוזים ונוצרים, נאבקת מאז עצמאותה כמעט על יציבותה הפוליטית הפנימית. הסכם טאא'ף שנחתם בשנת 1989 וסיים מלחמת אזרחים עקובה מדם קבע את הסדר הפוליטי במדינה על פיו לכל אחת מן העדות יש חלק בעוגה הפוליטית הלבנונית. אין זה המקום להאריך בדברים אודות ההסכם אך הדגש הוא שהמוסלמים ובעיקר העדה השיעית, שהם כיום הרוב בלבנון, מקופחים בו במידה רבה.
נראה שהבחירות הקרובות עלולות לאפשר לשיעים לזכות בהזדמנות לתקן עוול פוליטי זה. האוכלוסיה השיעית מהווה היום את החלק הארי באוכלוסיית לבנון ובזכות פעילותו של ארגון חזבאללה בשנים האחרונות, הפכו השיעים למגזר פעיל בעל דרישות ותודעה פוליטית, בשונה מבעבר. בעקבות כך, הופכות הבחירות בלבנון למנגנון יעיל מבחינת השיעים וחזבאללה לזכות ביכולת השפעה על הנעשה במדינה. כבר כיום בזכות הסכמים פוליטיים וכן באמצעות סבב של מהומות אלימות שניהל הארגון במאי 2008 מחזיק חזבאללה יחד עם שותפיו בשליש משרי הממשלה המאפשרים לו הטלת ואו.
הפרלמנט הלבנוני מונה 128 וצירים ועל כן על מנת לשלוט בו יש צורך ברוב של מעל ל-65 צירים. השיעים עצמם ככה"נ ישיגו כ-30 צירים, אך בזכות הסכמים פוליטיים עם גורמים נוצרים, סונים ודרוזים המסוכסכים בינם לבין עצמם עשוי הגוש בהובלת חזבאללה לזכות ברוב בפרלמנט שיאפשר לו לשנות את הפוליטיקה הלבנונית מקצה לקצה, אולי אף לקרוא לביטול הסכם טאא'ף...
בשיח השיעי ניתן להבחין בשתי השוואות מרכזיות: האחת למה שעשו האמריקאים בעראק, קרי חלוקה הוגנת יותר של עוגת השלטון והשבת השיעים למעמדם הראוי. בראיית חזבאללה תהליך דומה חייב להתרחש גם בלבנון (כמובן שללא האמריקאים) ויתכן מאוד שבעקבות הצלחת הגוש השיעי ותומכיו נראה קריאה פוליטית לשינוי המבנה הפוליטי הלבנוני. השנייה, השוואה למה שעשתה תנועת חמאס בעזה, בכך שלאחר שצברה כוח פוליטי הפעילה את נשקה ותפסה את השלטון. במהלך זה הפכה התנועה את רצועת עזה מישות שהיא חלק מן הרשות הפלסטינית לישות כמעט עצמאית הנשלטת על ידה.
יש להזכיר שארגון חזבאללה הוקם על ידי איראן בראשית שנות השמונים ומייצג במידה רבה גם את האינטרסים האזוריים של האיתוללות בטהראן. על כן, נראה שההחלטה באשר לנתיב שהארגון יבחר לצעוד בו תסוכם לא רק בחדרי חדרים בבירות אלא גם במשרדי הממשל בטהראן.
על פי המתרחש בשטח נראה שחזבאללה פועל בשנים האחרונות במרץ רב על מנת להשיב לשיעים חלק מרכזי יותר בעוגת השלטון הלבנוני. אך האם יסתפק במודל העראקי או שלבסוף יפנה לדרך של חמאס? נראה שרק הזמן יגיד.
לדיון שנערך בנושא באוניברסיטת תל-אביב.
4 תגובות:
לאחרונה דווח כי מחמד רעד, יו"ר חזבאללה בפרלמנט הלבנוני, אמר כי מספר שגרירים בלבנון מסרו כי מדינותיהם ישתפו פעולה עם ממשלה בראשות האופוזיציה הלבנונית, קרי חזבאללה ושותפותיה, במידה וחזבאללה תזכה בבחירות לפרלמנט. יש בכך התפתחות מדאיגה מבחינת ישראל, שהחלה עם ההצהרה הבריטית בדבר מגעיה עם חזבאללה, בדבר נרמול היחסים של מספר מדינות, ככה"נ אירופאיות, עם חזבאללה.
אפילו אם רק השיעים יצביעו בבחירות, הם לא יכולים לקבל יותר מ-27 מושבים בגלל החלוקה העדתית. השאלה היא כמה מישל עון, והדרוזים והסונים תומכי סוריה יצליחו להשיג. מאוד קשה לחזות את התוצאות בגלל חלוקת המחוזות המסובכת (שדרך אגב שונתה קצת לטובת השיעים בהסכם דוחא), וכל הכסף הזר שנשפך לתוך הבחירות האלו. עם זאת, לא נראה לי שחזבאללה ובני בריתו (קואליציית ה-8 במרס) יצליחו להשיג רוב בפרלמנט. אם הבחירות היו אדם אחד-קול אחד, ברור שהם היו זוכים, אבל בגלל שהמערכת מוטה לטובת המרונים, שמרביתם לא תומכי עון, יש לקואליציה הנוכחית סיכוי להחזיק מעמד. מה שכן, מאחר שממשלת לבנון חייבת להיות ממשלת אחדות ומספיק שליש מהשרים כדי לחסום כל חוק משמעותי, הגיוני שקואליציית ה-8 במרס תשיג שליש חוסם בממשלה. הגישה של "הארץ" כי ניצחון של חזבאללה עשוי להיות טוב לישראל נראית לי טיפה אגואיסטית. צריך לחשוב גם על תושבי לבנון ומה זה יעשה להם.
ניתן להבין את ההגיון הישראלי, לפיו הפיכת לבנון למדינת חזבאללה לכל דבר ועניין, תקל על ישראל את הטיפול בה ותאפשר להגיב באופן לגיטימי נגד נכסים של מדינת לבנון, במקרה של פגיעה בריבונות ישראלית (חטיפות, חדירות לישובים וכו').
במקביל, ובהמשך לדבריה של אליזבת על המגבלות החוקתיות שמונעות מחזבאללה להשליט את מרותו לחלוטין (גם בתרחיש האופטימי ביותר עבורם אחרי הבחירות), נראה כי הנתיב של חזבאללה להשתלטות על לבנון יתרחש באמצעות מניפולציות פוליטיות (אולי ע"י שינויים בחוקה?) או בכוח הזרוע, כפי שביצע חמאס.
לפיכך, לאור חולשת המערכת הבינלאומית הברורה בהתמודדות עם ישויות סמי-מדינתיות המורכבות מארגוני טרור (מחאס) ו/או ממשטרים אסלאמיים קיצוניים (איראן, סודן) - אני סבור שאין בהתחזקותו של חזבאללה ובהרחבת ההשפעה האיראנית (וגם הסורית בשלב זה) באזור בשורות חיוביות עבור ישראל. ארגונים דוגמת חזבאללה פועלים מתוקף אג'נדה דתית קיצונית ולא לאומית, כך שבכל מקרה ההשתלטות על לבנון (שהינה עניין של שנים בודדות מהיום, בראייתי), אינה מבשרת טובות עבור ישראל והעולם המערבי.
תחזיות לנצחון חזבאללה ובני בריתה בבחירות: http://qifanabki.com/2009/05/11/lebanon-elections-part-3/
הוסף רשומת תגובה