כשלושה שבועות לפני המועד האחרון להגשת המועמדות לבחירות לנשיאות איראן הצטרף למירוץ מוחסן רזאי (מֻחְסֶן רֶצ'אא'י), לשעבר ראש משמרות המהפכה האיראניים. הוא שימש בתפקיד זה לאורך מרבית שנות קיומה של הרפובליקה האסלאמית (1981-1997), והיה מעורב, לטענת ישראל והאינטרפול, בתכנון פעולת הטרור בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994. רזאי נחשב לשמרן ואם לא יפרוש לפני הבחירות שתערכנה ב-12 ביוני, הוא צפוי לקחת קולות מבסיס התמיכה של הנשיא המכהן אחמדינז'אד, שנשען על תמיכת משמרות המהפכה וכוח המתנדבים שלו, הבסיג', כדי להבטיח את זכייתו ב-2005. אחמדינז'אד ספג מספר תבוסות פוליטיות באיראן עם אישור מועצת שומרי החוקה לתיקונים בחוק התקציב שאותו העביר, התקפות בלתי פוסקות על מדיניותו הכלכלית מצד מומחים והתנגדות המג'לס (הפרלמנט) לתוכניתו הכלכלית של אחמדינז'אד לסובסידיות נוספות למעמד הנמוך. בעקבות זאת, אחמדינז'אד מיתן את הרטוריקה שלו ואימץ חלקים מנאומיו של המנהיג העליון ח'מנאי, על מנת להפגין את נאמנותו וקרבתו למנהיג ובכדי לזכות בתמיכתו בבחירות.
מול המחנה השמרני, המתמודדים הרפורמיסטים הבולטים הם מהדי כרובי, דובר המג'לס לשעבר, ומיר-חוסיין מוסאוי, ראש ממשלת איראן לשעבר שהצהיר כי לא יענה לדרישת המערב להשעות את העשרת האורניום. בדומה לכל המתמודדים האחרים בבחירות באיראן, התמודדותם מותנית באישור מועצת שומרי החוקה, שתערוך את סינון המועמדים בשלהי מאי.
לאור העובדה כי השליט האמיתי באיראן הוא המנהיג העליון, שאינו נבחר על ידי הציבור, הבחירות לא עוררו עניין רב בשנים האחרונות בקרב העם האיראני. למרות שהבחירות אינן מאפשרות ביקורת על המערכת השלטונית עצמה או שינוי בה, הן מעניקות לציבור הזדמנות להפגין את עמדתם ביחס למדיניות הכלכלית, שמושפעת במידה רבה מהחלטות הנשיא. לזוויות המשעשות יותר של הבחירות ראו את: סערות תפוחי האדמה ומי השתייה
מול המחנה השמרני, המתמודדים הרפורמיסטים הבולטים הם מהדי כרובי, דובר המג'לס לשעבר, ומיר-חוסיין מוסאוי, ראש ממשלת איראן לשעבר שהצהיר כי לא יענה לדרישת המערב להשעות את העשרת האורניום. בדומה לכל המתמודדים האחרים בבחירות באיראן, התמודדותם מותנית באישור מועצת שומרי החוקה, שתערוך את סינון המועמדים בשלהי מאי.
לאור העובדה כי השליט האמיתי באיראן הוא המנהיג העליון, שאינו נבחר על ידי הציבור, הבחירות לא עוררו עניין רב בשנים האחרונות בקרב העם האיראני. למרות שהבחירות אינן מאפשרות ביקורת על המערכת השלטונית עצמה או שינוי בה, הן מעניקות לציבור הזדמנות להפגין את עמדתם ביחס למדיניות הכלכלית, שמושפעת במידה רבה מהחלטות הנשיא. לזוויות המשעשות יותר של הבחירות ראו את: סערות תפוחי האדמה ומי השתייה
4 תגובות:
פוסט ממש מעניין! אבל בקשה להסבר- לעומת אחמדיניזאד רזאי עלול להוביל קו קיצוני אפילו יותר? יש מועמד שהמערב מעדיף?
מאז כניסתו של רזאי למירוץ שלשום לא נערכו סקרים, אז קשה לדעת מהו שיעור התמיכה בו. מה שיכול להשפיע מאוד על סיכויו הוא תמיכה של המנהיג העליון בו. זו תהיה מכה רצינית לאחמדינז'אד. גם אם רזאי יבחר, אני לא חושבת שהוא ינקוט בקו קיצוני עוד יותר מאחמדינז'אד. קשה לי לחשוב על משהו שהוא יכול לעשות במגבלות הלחצים על איראן שאחמדינז'אד לא עשה. כך או כך, רטוריקה קיצונית של הנשיא בנוגע לתוכנית הגרעין ויחס למערב הוא לא מה שמתווה את המדיניות של איראן בנושא הגרעיני, אלא המנהיג העליון.
המועמד המועדף על המערב היה מוחמד חתאמי, שהחליט לפרוש מהמירוץ. כרגע, המועמד המועדף שנתפס כפרגמטי הוא מוסאוי. שאלה מעניינת בהקשר שלו היא האם הצעירים ותומכי הרפורמה, שרבים מהם התייאשו מהפוליטיקה האיראנית יבואו להצביע.
אחלה פוסט! אם כי קשה לי להאמין שלבחירות באיראן תהיה משמעות כלשהי. אם הייתה יכולה להיות, כנראה שזו הייתה פנימית, במידה וה"מתונים" יותר היו מקבלים כמות קולות מפתיעה (גם אם לא כזו שהייתה מובילה לנצחון). קשה לדעתי להאמין שזה אפשרי היות וגם בין הקבוצות שרוצות להצביע למתונים אחוז הצבעה לא צפוי להיות מזהיר...
כפי שציינתי, עיקר ההשפעה תהיה על המדיניות הכלכלית ועל הרטוריקה, לא על מדיניות החוץ בפועל ובוודאי שלא על המשא ומתן סביב תוכנית הגרעין.
אחוז ההצבעה ב-2005 היה קרוב ל-50%, ונבע, בין היתר, מהאכזבה שחשו תומכיו של הנשיא לשעבר חתאמי מהמערכת הפוליטית (ומהדימוי המושחת של רפסנג'אני שהתמודד נגד אחמדינז'אד). חתאמי כיהן בתפקיד מ-1997 עד 2005 עם פלרמנט ידידותי, ולמרות ההבטחות לשינוי לא הצליח להביא ליחסים טובים עם ארה"ב והגדלת הפתיחות הפנימית. ממה שאפשר לקלוט מאיראן, הביקורת כלפי המדיניות הכלכלית של אחמדינז'אד קיימת בקרב חלקים רחבים בציבור, לא רק בקרב הקבוצות המסורתיות שתומכות ברפורמיסטים. לכן, גם במקרה של אחוזי הצבעה נמוכים, ייתכן כי אחמדינז'אד יפסיד.
הוסף רשומת תגובה